ללא ספק מדובר על אחד הפרויקטים שמורכב ברמה האישית אשר הפיק ממני השקעה וחשיבה עמוקה על פני טווח זמן ארוך.

מצאתי את עצמי מנסה שוב ושוב במחשבות כיצד אני יכולה להמשיך ולשפר את הפרויקט עוד ועוד....

מספר אפשרויות מקסימות ולבטים רבים עמדו מולי בבחירת הנושא, אך בסופו של דבר בחרתי את הבחירה הכי אינטואיטיבית עבורי והבחירה בה אני רואה ערך עליון.

הנושא אשר בחרתי הוא: משפחה אחת.

בדיעבד, הנושא הוא הסיבה שקיבלתי מוטיבציה אדירה להמשיך ולהשקיע בפרויקט הזה ולהוציא את הטוב ביותר ממנו וממני.

אני בהחלט סבורה שבסופו של תהליך ארוך של השקעה, יצירתיות ועשייה מרובה אשר הייתה כרוכה בשעות עבודה רבות ומאומצות, הצלחתי ליצור סדרת תמונות משובחות שגורמות לי סיפוק רב בפירותיה.

בבחינת תהליך הצילום אני יכולה לומר כי מדובר על תהליך מאוד אמביוולנטי שהיה טוב, מספק, קשה ומתסכל בזמנים מסוימים מאידך.

בתחילת הפרויקט ראיתי בעיני רוחי בפרטים מדויקים איך אני מצלמת כל אובייקט וכל תמונה. אך מסתבר שהמציאות "מעט" מורכבת יותר... לא תמיד הכל יוצא כפי שרוצים... נאלצתי להתמודד עם אתגרים טכניים שצצו כגון העובדה שלא יכולתי לנסוע לדודים שלי, אח של אבי, מכיוון שהוא גר בקיבוץ בדרום ונוצר הן בגלל הקורונה והן בגלל אילוצי לו"ז הנסיעה אליו לא יצאה אל הפועל. למרות אכזבה רבה שהייתה לי מכיוון שהכנתי את כל פרטי הפרויקט עבורם, אלתרתי ונסעתי לצלם משפחה אחרת של אבי בקיבוץ משמר העמק.

אני בהחלט יכולה לומר כי עברתי כברת דרך.

מבחינה מקצועית הבנתי כי אני יכולה להיפתח לעוד סוגי צלמים ורעיונות חדשים. למדתי על עצמי שאני בהחלט יכולה להיות יצירתית כשאני מצלמת – וכל מה שאני צריכה הוא להעז. כמו כן, למדתי כיצד למקם המצולמים שלי כדי להגיע קרוב ככל האפשר ל"תמונה המושלמת" שבעיני רוחי.

ברמה האישית חשוב לי לציין שלמדתי שאפשר להמשיך ללמוד ולהכיר את המשפחה גם דרך תהליך הצילום ודרך ניתוח התמונות שמופקות בסופו של התהליך.

אני מחכה בכיליון עיניים לאתגרי השנה הבאה, בהם כולי תקווה שאדע להשתמש בארגז הכלים הרחב שצברתי השנה וכל זאת בשילוב הפתיחות לרעיונות חדשים ושונים.